האם אתם חיים את החיים שאתם באמת רוצים, או את החיים שלימדו אתכם לרצות?

אחד הדברים שהכי משפיעים על רמת האושר שלנו הוא לא כמה כסף יש לנו, לא כמה הצלחנו להרשים אחרים, ואפילו לא כמה הישגים צברנו בדרך. הדבר שמשפיע עמוקות על התחושה הפנימית שלנו הוא שאלה אחת פשוטה: עד כמה החיים שאנחנו חיים היום תואמים את מה שאנחנו באמת רוצים?

ככל שאדם חי יותר בהלימה עם הרצונות, הערכים והשאיפות האמיתיות שלו, כך עולה הסיכוי שהוא ירגיש סיפוק, משמעות ואושר.

לעומת זאת, ככל שאדם מתרחק מעצמו וחי חיים שמבוססים על ציפיות של אחרים, פחדים והרגלים שהוא ירש מהסביבה, כך גדלים הסיכויים שהוא ירגיש תסכול, שחיקה וחוסר סיפוק.

הבעיה היא שרוב האנשים בכלל לא בוחרים את החיים שלהם

הרבה אנשים בטוחים שהם בחרו את המסלול שלהם, אבל בפועל הם פשוט המשיכו במסלול שסללו להם.

מגיל צעיר מלמדים אותנו מה נחשב "הצלחה": ללמוד מקצוע מכובד, למצוא עבודה יציבה, לקבל משכורת טובה, לקנות דירה, לעבוד קשה ולחכות לפנסיה. וכמובן, אין שום דבר רע בביטחון כלכלי או בקריירה יציבה.

הבעיה מתחילה כאשר אדם בוחר מסלול חיים לא בגלל שהוא רוצה אותו, אלא בגלל שהוא מפחד לבחור משהו אחר.

לדוגמה: אדם שתמיד חלם להיות מוזיקאי, יוצר או יזם, אבל הלך ללמוד מקצוע שהוא לא מתחבר אליו כי "אי אפשר להתפרנס מזה".

אישה שאוהבת לעבוד עם אנשים ורוצה לעסוק בתחום טיפולי, אבל בחרה מקצוע יוקרתי יותר כי ההורים אמרו לה שזה "עתיד בטוח".

אדם שקם כל בוקר לעבודה שהוא שונא, מבלה בה את רוב שעות היום, רק כדי שיוכל לממן סגנון חיים שהוא בכלל לא נהנה ממנו. לאט לאט, בלי לשים לב, הוא מתרחק מהאדם שהוא באמת רוצה להיות.

הביטחון שאנחנו מחפשים הופך לפעמים לכלא

הרבה אנשים אומרים לעצמם: "כשיהיה לי מספיק כסף, אז אעשה את מה שאני באמת רוצה".

אבל לפעמים השנים עוברות, ההוצאות גדלות, האחריות גדלה, והחלום נדחק עוד ועוד הצידה.

בגיל 25 אומרים: "אני רק מתחיל את החיים".

בגיל 35 אומרים: "יש לי משכנתא וילדים, זה לא הזמן".

בגיל 50 אומרים: "כבר מאוחר מדי להתחיל מחדש".

וכך אדם יכול למצוא את עצמו יום אחד מביט אחורה ומבין שהוא בילה עשרות שנים בבניית חיים שמישהו אחר בחר עבורו.

זו אחת הסיבות שחצי תל אביב היא או על וויד או על ציפרלקס או על שניהם

הרבה אנשים בעיר הגדולה חיים במרדף בלתי נגמר אחרי משהו שהם לא באמת רצו.

הם עובדים בעבודות שמרוקנות אותם, חיים בקצב שלא מתאים להם, מנסים לעמוד בסטנדרטים חברתיים של הצלחה, ומשכנעים את עצמם שהכול בסדר כי "ככה כולם חיים". אבל בפנים קיימת תחושה שמשהו לא מסתדר.

הפער הזה, בין החיים שאדם חי לבין החיים שהוא באמת רוצה לחיות, יוצר עומס רגשי עצום.

כמובן, דיכאון וקשיים נפשיים הם תופעות מורכבות עם גורמים רבים, ולא נובעים מסיבה אחת בלבד. אבל לחיים שאינם תואמים את הערכים והרצונות שלנו יכולה להיות השפעה משמעותית על תחושת הסיפוק והמשמעות שלנו.

אז מה עושים בפועל?

השלב הראשון הוא לעצור ולשאול שאלות שרוב האנשים אף פעם לא שואלים:

אם לא הייתי צריך להרשים אף אחד, מה הייתי בוחר לעשות?

אם כסף לא היה שיקול מרכזי, איך הייתי רוצה שהיום שלי ייראה?

האם אני בוחר את החיים שלי, או פשוט ממשיך את מה שלימדו אותי?

אחרי שמבינים את התשובות, לא חייבים להפוך את החיים ביום אחד.

אפשר להתחיל בצעדים קטנים:

אם אתם לא אוהבים את העבודה שלכם, להתחיל ללמוד תחום שמעניין אתכם בערבים. אם תמיד רציתם ליצור משהו, להתחיל להקדיש לזה שעה ביום. אם אתם מרגישים שאתם חיים לפי הציפיות של אחרים, להתחיל לקבל החלטות קטנות שמבוססות יותר על הרצונות שלכם. אם אתם מפחדים מהפן הכלכלי, ללמוד לנהל כסף ולהשקיע, כדי להגדיל את החופש העתידי שלכם.

כי בסופו של דבר, כסף הוא לא המטרה. כסף הוא כלי. הוא אמור לאפשר לנו לבנות חיים שמתאימים לנו, לא לכלוא אותנו בתוך חיים שאנחנו לא רוצים.

השאלה החשובה ביותר

בסוף, לכל אחד מאיתנו יש כמות מוגבלת של זמן. והשאלה היא לא רק כמה כסף נצליח לצבור, איזה תפקיד יהיה לנו או כמה אנשים יתרשמו מאיתנו. השאלה האמיתית היא: האם החיים שאני חי היום הם החיים שאני באמת רוצה לחיות?

כי ככל שהמרחק בין שני הדברים האלה קטן יותר, כך גדל הסיכוי שנקום בבוקר עם תחושת משמעות, סיפוק ואושר.