יש טעות נפוצה מאוד בקרב משקיעים ישראלים שמתחילים להשקיע באופן עצמאי: הם מחליטים שהם רוצים להשקיע בשוק המניות, פותחים חשבון השקעות, מקלידים בחיפוש S&P 500, ורוכשים את קרן הסל הראשונה שהם מכירים או את זו שהכי פופולרית.

על פניו, קשה לראות מה הבעיה. הרי אם החלטנו להשקיע ב-S&P 500, מה זה כבר משנה איזו קרן מחזיקה את אותן מניות? ובכן, עבור משקיע ישראלי, זה יכול לשנות לא מעט.

הבחירה במדד היא רק השלב הראשון. לאחר שהחלטנו לאיזה מדד אנחנו רוצים להיחשף, צריך לבחור באיזו קרן סל נקבל את החשיפה הזו. כאן נכנסים לתמונה מבנה הקרן, מדינת ההתאגדות, אופן הטיפול בדיבידנדים, מיסוי, דמי ניהול, עמלות מסחר, עלויות המרת מט"ח ועוד ועוד.

במילים אחרות, שני משקיעים יכולים לומר שהם "משקיעים ב-S&P 500", אבל בפועל להחזיק בקרנות סל שונות לחלוטין ולשלם עליהן עלויות שונות לחלוטין. וזו בדיוק הסיבה שהמשפט "פשוט קונים S&P 500" הוא בעיניי אחד המשפטים המסוכנים ביותר למשקיע מתחיל.

לפני הכול: מי בכלל אמר ש-S&P 500 הוא המדד הנכון?

לפני שנגיע לבחירת קרן הסל, יש שאלה בסיסית אפילו יותר שראוי לשאול: למה דווקא S&P 500?

S&P 500 הוא מדד חשוב, גדול ומגוון יחסית, אבל הוא עדיין מדד של חברות אמריקאיות גדולות. משקיע שבוחר בו כ-100% מהחשיפה המנייתית שלו אינו "קונה את שוק המניות העולמי". הוא בוחר להתמקד בשוק האמריקאי.

זו יכולה להיות החלטה מצוינת, אבל חשוב להבין שמדובר בהחלטת השקעה בפני עצמה. ההצלחה המרשימה של שוק המניות האמריקאי בשנים האחרונות עלולה ליצור אשליה כאילו ארה"ב תמיד מובילה את העולם. אבל ההיסטוריה אינה כזו.

היו תקופות ארוכות שבהן שווקים מחוץ לארה"ב הציגו ביצועים טובים יותר. דוגמה בולטת היא העשור של שנות ה-2000: לאחר התפוצצות בועת הדוט-קום, S&P 500 עבר תקופה חלשה מאוד, בעוד שמדדים בינלאומיים ובמיוחד שווקים מתעוררים הציגו ביצועים טובים משמעותית. המסר אינו ש-S&P 500 הוא מדד גרוע. המסר הוא שאם אנחנו משקיעים במשך 10, 20 או 30 שנה, אין לנו דרך לדעת בוודאות איזו מדינה או אזור גיאוגרפי יובילו בכל אחד מהעשורים הבאים.

לכן אפשר בהחלט לבחור ב-S&P 500, אבל כדאי להבין שזו בחירה מודעת בחשיפה גבוהה לארה"ב, ולא ברירת מחדל שמוכרחים לבחור בה רק משום שהיא הייתה מצוינת בתקופה האחרונה. וזה מביא אותנו לשאלה המרכזית של המאמר: אם כבר החלטתם להשקיע ב-S&P 500, באיזו קרן סל אתם עושים את זה?

לא כל קרנות ה-S&P 500 נולדו שוות

כאן מתחילה הטעות הגדולה של המשקיע הישראלי. הוא נכנס לחשבון המסחר, מקליד "S&P 500", ורואה רשימה של קרנות. אחת מהן מוכרת מאוד. אחרת גדולה יותר. אחת נסחרת בארה"ב. אחרת באירופה. אחת מחלקת דיבידנדים. אחרת צוברת אותם. ואז המשקיע אומר לעצמו: "כולן עוקבות אחרי אותו מדד, אז אני פשוט אקנה את הכי פופולרית." אבל מבחינת משקיע ישראלי, זה לא בהכרח נכון.

העובדה ששתי קרנות עוקבות אחרי אותו מדד אינה אומרת שהן זהות מבחינת המשקיע. הן יכולות להיות שונות מבחינת המיסוי, אופן חלוקת הדיבידנדים, מבנה הקרן, דמי הניהול והעלויות הכרוכות ברכישה ובמכירה.

לכן השאלה הנכונה אינה רק: "איזו קרן עוקבת אחרי S&P 500?" אלא: "איזו קרן נותנת לי את החשיפה הזו בצורה היעילה ביותר עבורי כמשקיע ישראלי?"

קרן אמריקאית מחלקת מול קרן צוברת

אחד ההבדלים החשובים ביותר הוא האופן שבו הקרן מטפלת בדיבידנדים. דיבידנד הוא חלק מהרווח של חברה שמחולק במזומן לבעלי המניות שלה (אתם! אם בחרתם להיכנס לעולם ההשקעות).

קרן מחלקת דיבידנד מעבירה את הדיבידנד למשקיע. קרן צוברת, לעומת זאת, אינה מעבירה את הדיבידנד אליו במזומן אלא משקיעה אותו מחדש בתוך הקרן. למשקיע לטווח ארוך, זה הבדל שחשוב מאוד להבין.

כאשר דיבידנד מחולק למשקיע, הוא עשוי ליצור אירוע מס. במקרה של משקיע ישראלי, דיבידנדים מקרן אמריקאית עשויים להיות כפופים לניכוי מס במקור, בהתאם לנסיבות ולמעמד המשקיע. הבעיה אינה רק עצם תשלום המס.

הבעיה היא התזמון. כסף ששולם כמס היום הוא כסף שלא נשאר מושקע היום. וכסף שלא נשאר מושקע היום אינו יכול ליהנות מהריבית דריבית במשך השנים הבאות.

לדוגמה, אם מתקבל דיבידנד של 1,000 ₪ ומשולם עליו מס של 25%, נשארים 750 ₪ להשקעה מחדש. ה-250 ₪ ששולמו כמס אינם ממשיכים לצבור תשואה בתיק. כמובן, המיסוי בפועל מורכב יותר מהדוגמה הזו ותלוי במבנה הקרן, במדינת ההתאגדות ובנסיבות המשקיע. אבל העיקרון חשוב: מבנה הקרן יכול להשפיע על יעילות ההשקעה לאורך זמן.

ומה הקשר למדינת ההתאגדות?

כאן מגיע אחד הדברים שרוב המשקיעים המתחילים בכלל לא בודקים. קרן יכולה להיות קרן שעוקבת אחרי S&P 500, אך מדינת ההתאגדות שלה יכולה להיות ארה"ב, אירלנד, ישראל או מדינה אחרת. עבור משקיע ישראלי, מדינת ההתאגדות של הקרן אינה פרט טכני חסר חשיבות. היא עשויה להשפיע על היבטי מס שונים, על אופן הטיפול בדיבידנדים ועל מבנה ההשקעה.

זו אחת הסיבות לכך שקרן אמריקאית שמוכרת מאוד למשקיעים אמריקאים אינה בהכרח הבחירה הנכונה עבור משקיע שמתגורר בישראל. המשקיע צריך לבחון את הקרן מנקודת המבט שלו, לא מנקודת המבט של המשקיע האמריקאי.

ואז מגיעות עלויות המסחר והמט"ח

נניח שהמשקיע כבר בחר את הקרן. עכשיו הוא צריך לקנות אותה. גם כאן קיימת טעות נפוצה: אנשים מסתכלים על דמי הניהול של הקרן וחושבים שזו העלות היחידה. אבל בפועל, עלות ההשקעה יכולה לכלול גם עמלות קנייה ומכירה, המרת מט"ח, מרווחי מט"ח ועלויות נוספות של הברוקר.

נניח, למשל, שמשקיע ישראלי מפקיד 1,500 ₪ מדי חודש במשך שנים רבות. אם בכל פעם שהוא מפקיד כסף הוא משלם על המרת מטבע, ואם הוא גם משלם עמלות מסחר גבוהות יחסית, העלויות הקטנות האלה יכולות להצטבר לסכום משמעותי.

וזה אולי הדבר המתסכל ביותר: המשקיע לא בהכרח מקבל תשואה נמוכה יותר בגלל שהוא בחר השקעה גרועה. הוא עלול לקבל תשואה נמוכה יותר פשוט משום שהוא בחר דרך יקרה יותר לבצע השקעה טובה.

כמה יכולה לעלות טעות של 2% בשנה?

כדי להבין את המשמעות של עלויות לאורך זמן, ניקח דוגמה פשוטה. נניח שמשקיע מפקיד 1,500 ₪ בחודש במשך 30 שנה. בסך הכול הוא יפקיד 540,000 ₪.

נניח לצורך הדוגמה שההשקעה הייתה יכולה להניב בממוצע 10% בשנה, אך בגלל בחירה לא נכונה של קרן הסל שיצרה שילוב של עלויות, מיסוי לא יעיל, עמלות מסחר ומט"ח, התשואה נטו שלו נמוכה ב-2%, כלומר: 8% במקום 10%.

בהנחת הפקדות חודשיות:
בתשואה של 10% בשנה: כ-3.44 מיליון ₪.

בתשואה של 8% בשנה: כ-2.26 מיליון ₪.

הפער הוא בערך 1.18 מיליון ₪!

המספר הזה ממחיש נקודה חשובה מאוד: פער שנראה קטן באחוזים יכול להפוך לפער עצום בכסף לאורך עשרות שנים.

הטעות היא לא רק "איזו קרן קניתי"

למעשה, יש כאן רצף של החלטות. המשקיע יכול לטעות בבחירת המדד. לאחר מכן הוא יכול לבחור את הקרן הלא נכונה. לאחר מכן הוא יכול לשלם יותר מדי על המרת מט"ח. ואז לשלם עמלות מסחר גבוהות. וכל אחת מההחלטות האלה אולי נראית קטנה בפני עצמה. אבל השקעה היא משחק של הצטברות. גם התשואה מצטברת, וגם העלויות מצטברות.

לכן משקיע לטווח ארוך לא צריך לשאול רק כמה הקרן עשתה בשנה האחרונה. הוא צריך לשאול כמה מהתשואה נשארת אצלו אחרי כל העלויות והמיסים הרלוונטיים.

אז איך צריך לחשוב על בחירת קרן סל?

במקום לפתוח חשבון השקעות, להקליד "S&P 500" ולקנות את התוצאה הראשונה, כדאי לעבוד בסדר הפוך. ראשית, להחליט איזה סוג חשיפה רוצים לקבל. לאחר מכן לבחור את המדד המתאים. ורק אז לבחור את הקרן הסל שנותנת את החשיפה הזו בצורה היעילה ביותר. רוב המשקיעים בכלל לא יודעים שיש קרנות שמסוגלות לפטור את המשקיע לחלוטין מניכוי מס על הדיבידנדים בדרך (פער שקט שיכול להיות שווה מאות אלפי שקלים לאורך חיי ההשקעה).

בשלב בחירת הקרן כדאי לבדוק, בין היתר: מדינת ההתאגדות של הקרן (היכן הקרן מאוגדת ומה המשמעות עבור המשקיע הישראלי). האם הקרן צוברת או מחלקת (מה קורה לדיבידנדים וכיצד הם מטופלים). דמי ניהול (כמה הקרן גובה לאורך זמן). עלויות מסחר (כמה עולה לקנות ולמכור את הקרן דרך הברוקר). עלויות מט"ח (משקיעים רבים לא יודעים שאפשר להיחשף לכמעט כל שוק שיבחרו בקרנות שניתן לקנות בשקלים ללא עלויות מט״ח). מבנה הקרן (כיצד הקרן מחזיקה את נכסי הבסיס ומה מאפייניה). מיסוי (מה המשמעות המיסויית של הקרן עבור משקיע ישראלי).

חשוב מאוד להקדיש זמן לבחירת המבנה הנכון של ההשקעה שלכם. כי ברגע שבחרתם קרן סל והעברתם אליה כסף, אתם עשויים להישאר איתה במשך עשרות שנים ומחיר הטעות עלול להיות גדול יותר מהעלות של השקעה חד פעמית בידע שלכם.