אם בבחירות הקרובות ישראל לא תתעשת, אנחנו עלולים לראות הרבה יותר אנשים יורדים מהארץ ומחפשים עתיד כלכלי טוב יותר בחו״ל.

במשך שנים הפחידו אותנו עם ״כן ביבי, לא ביבי״ ועם איומים קיומיים. בזמן שאנחנו שקועים במלחמות פוליטיות אינסופיות, כמעט אף אחד לא מדבר על אחת השאלות החשובות ביותר לעתיד המדינה: מי מממן את כל ההוצאות האלה, ועד מתי הוא יוכל להמשיך לעשות זאת?

ישראל מתגאה בהיותה אומת הסטארט־אפ, מדינה של יזמות, חדשנות וכלכלה חופשית. אבל בפועל, לצד הכלכלה הקפיטליסטית שלנו מתקיימת מדינת רווחה שמחלקת מדי שנה סכומי עתק בקצבאות ובהטבות.

והנה כמה נתונים שלדעתי כל ישראלי חייב להכיר.

כ־53% מבעלי ההכנסה בישראל אינם מגיעים לסף תשלום מס הכנסה, בעוד שהעשירון העליון נושא בכשני שלישים מתשלומי המסים הישירים. זה לא אומר שמחצית מהציבור אינה משלמת מסים כלל, אבל זה בהחלט ממחיש עד כמה נטל המס הישיר מרוכז בחלק קטן יחסית מהאוכלוסייה.

בשנת 2024 הסתכמו תשלומי הביטוח הלאומי בכ־174 מיליארד שקל. מתוכם, כ־127 מיליארד שקל היו גמלאות ביטוחיות, והיתר כללו תשלומים נוספים, בין היתר בעקבות המלחמה.

כדי להבין את סדרי הגודל, הנה החלוקה בקירוב של תשלומי הגמלאות בשנת 2024:

• כ־33% – קצבאות אזרח ותיק ושאירים
• כ־22% – קצבאות נכות
• כ־12% – קצבאות סיעוד
• כ־7% – קצבאות ילדים
• כ־7% – קצבאות אימהות ומזונות
• כ־4% – דמי אבטלה
• כ־1% – הבטחת הכנסה
• היתר – נפגעי עבודה, שירות מילואים ומענקים

חשוב לי להדגיש: חלק גדול מהתשלומים האלה מיועד לאנשים שאינם מסוגלים לפרנס את עצמם או זכאים להגנה סוציאלית מסיבות מוצדקות. אבל האם כל קצבה באמת נחוצה? האם כל שקל מחולק בצורה יעילה? והאם אנחנו עושים מספיק כדי לעודד אנשים שמסוגלים לעבוד לצאת לעבודה?

וזה עוד לפני שדיברנו על הוצאות הביטחון.

בשנת 2022 עמד תקציב הביטחון הרחב על כ־75 מיליארד שקל. בשנת 2024 הוא כבר זינק לכ־168 מיליארד שקל. גידול של כ־124% בתוך שנתיים בלבד.

אין ספק שמדינת ישראל זקוקה למערכת ביטחון חזקה, במיוחד אחרי 7 באוקטובר. אבל לכל הוצאה יש מחיר, והמחיר הזה ממומן ממסים, מהכנסות אחרות או מחוב שנצטרך להחזיר בעתיד.

ומי נדרש לשלם את החשבון?

בין היתר, הציבור העובד. האנשים שיוצאים בכל בוקר לעבודה, מקימים עסקים, מעסיקים עובדים, מייצרים ערך ומשלמים מסים.

המע״מ עלה מ־17% ל־18%, מדרגות מס ההכנסה הוקפאו ודמי הביטוח הלאומי התייקרו עבור חלק מהעובדים. שוב ושוב, הפתרון הקל הוא לגבות עוד כסף מהציבור במקום לבצע שינויים מבניים בהוצאות המדינה.

ובעיניי, אחד השינויים החשובים והדחופים ביותר הוא צמצום משמעותי של מערכת הקצבאות.

אני מאמין שמדינה חייבת לדאוג לאנשים שבאמת אינם מסוגלים לפרנס את עצמם. אבל אני מתנגד למדיניות שמאפשרת לאנשים המסוגלים לעבוד להסתמך לאורך זמן על קצבאות, או שמעניקה הטבות באופן שפוגע בתמריץ לצאת לעבודה.

צריך לבחון מחדש את מערכת הקצבאות, לצמצם אותה משמעותית ולבטל קצבאות והטבות שאינן נחוצות או שמייצרות תלות כלכלית. לצד זאת, צריך להשקיע בהכשרה מקצועית, בהסרת חסמים לתעסוקה ובהפיכת העבודה למשתלמת יותר.

והבעיה חמורה אפילו יותר כשאנשים לומדים איך לשחק את המשחק. יש מי שלמדו היטב את מנגנוני הזכאות לקצבאות, ויודעים בדיוק כיצד להתנהל כדי להמשיך לקבל אותן. במקרים מסוימים, גם כשמצבם הכלכלי משתפר והם מסוגלים לצאת לעבוד ולהתפרנס בכוחות עצמם, הם חוששים לאבד את הקצבה ולכן נמנעים מהגדלת הכנסתם. כך נוצרת מציאות אבסורדית שבה המערכת עלולה לתגמל אנשים על כך שהם נשארים תלויים בה, במקום לעודד אותם להתקדם, להתפתח ולהגיע לעצמאות כלכלית. מדינה מתוקנת צריכה לעזור לאנשים לצאת ממעגל התלות בקצבאות, לא ליצור להם תמריץ להישאר בתוכו. אני רוצה מדינה שמעודדת עבודה, יזמות, מצוינות ואחריות אישית. מדינה שבה משתלם לעבוד, להתפתח, להקים עסקים ולהצליח.

כי לפני שהמדינה יכולה לחלק כסף, מישהו צריך לייצר אותו.

כי אם נמשיך להעמיס עוד ועוד על האנשים שמניעים את הכלכלה הישראלית, אנחנו עלולים לגלות שיום אחד הם פשוט יבחרו לבנות את עתידם במקום אחר. ואז השאלה כבר לא תהיה מי ישלם יותר מסים, אלא מי בכלל יישאר כאן כדי לשלם אותם.

👈🏽 רוצים להתחיל להשקיע אבל לא יודעים מאיפה מתחילים? הזמינו עותק מודפס של הספר "פשוט להשקיע" עד הבית.

אז מה אנחנו יכולים לעשות כבר היום?

מעבר לשאלה מי ייבחר לכנסת הבאה, יש כאן מסר אחד נוסף, ואולי החשוב מכולם.

מי שלא ילמד איך כסף עובד, איך לנהל אותו נכון ואיך לגרום לו לעבוד בשבילו, עלול למצוא את עצמו ממשיך לעבוד קשה, לשלם מסים ולממן מערכת ציבורית שהולכת ומתייקרת, לרבות קצבאות המוענקות גם לאנשים שמסוגלים לעבוד אך אינם משתלבים בתעסוקה. ואני לא מציע לאף אחד לחכות שהממשלה הבאה תציל אותו כלכלית.

כי בזמן שאנחנו מתווכחים מי יהיה ראש הממשלה הבא, השנים חולפות, יוקר המחיה עולה והאחריות לעתיד הכלכלי שלנו ושל הילדים שלנו נשארת בידיים שלנו.

דווקא במדינה שבה נטל המס על הציבור העובד משמעותי, האחריות האישית שלנו ללמוד איך כסף עובד היא כבר לא מותרות. היא הכרח.

כל אזרח בישראל חייב להבין איך לחסוך נכון, איך להשקיע, איך לצמצם עלויות מיותרות ואיך לבנות לעצמו ולמשפחתו עתיד כלכלי שלא תלוי רק בהחלטות של פוליטיקאים. כי את מדיניות הממשלה אולי לא נצליח לשנות מחר בבוקר, אבל את ההתנהלות הכלכלית שלנו אנחנו יכולים להתחיל לשנות כבר היום.

ואם יש דבר אחד שאני רוצה שתיקחו מהמאמר הזה, הוא זה: אל תחכו שהמדינה תדאג לעתיד הכלכלי שלכם. תלמדו לדאוג לו בעצמכם.

אוהב
תומר❤️