יש אנשים שמפסידים מאות אלפי שקלים רק בגלל דבר אחד: הם מעדיפים לא להתמודד עם הכסף שלהם.

הם יודעים בערך כמה נכנס כל חודש, אבל לא באמת יודעים לאן הוא יוצא. יש להם כסף שיושב בעו"ש כבר שנים, "עד שיהיה זמן לטפל בזה". כשמישהו בארוחת שישי מתחיל לדבר על השקעות, הם מהנהנים ומחליפים נושא. ובכל פעם שעולה המחשבה "צריך כבר לסדר את הכסף", היא נדחית שוב לחודש הבא.

מניסיון ליווי של יותר מ-100 זוגות, אני יכול להגיד לכם שזה כמעט אף פעם לא קשור לזה שלא אכפת להם. להפך. אכפת להם מאוד. הם פשוט לא רוצים לגלות שעשו טעויות במשך שנים, ולא רוצים להרגיש שהם לא מבינים משהו שכולם כאילו מבינים. בפסיכולוגיה יש לזה שם: אפקט בת היענה (Ostrich Effect). התופעה מתארת את הנטייה שלנו להתעלם ממידע לא נעים, גם כשההתעלמות ממנו עלולה לפגוע בנו.

במילים פשוטות, אפקט בת היענה בכסף הוא כשאנחנו נמנעים מלהסתכל על החסכונות, ההוצאות וההשקעות שלנו דווקא מפני שאנחנו חוששים ממה שנגלה. חוקרים מאוניברסיטת קרנגי מלון שבדקו נתונים של 1.1 מיליון משקיעים מצאו שמספר הכניסות לחשבון ירד ב-9.5% אחרי יום של ירידות בבורסה. ובחיסכון ארוך טווח, המחיר של לא לדעת יכול להגיע למאות אלפי שקלים.

במאמר הזה נבין את שני הפחדים שגורמים לנו לבחור לא לדעת, נראה מה המחקרים מגלים על התופעה, נהפוך את שנות ההתעלמות לשקלים לאורך 10, 20 ו-30 שנה, ונעבור על כמה צעדים פשוטים כדי להוציא את הראש מהחול.

מה זה אפקט בת היענה, ולמה הוא פוגש אותנו דווקא בכסף?

כולנו מכירים את הדימוי: בת יענה שתוקעת את הראש בחול כשמתקרבת סכנה. אגב, בתי יענה אמיתיות לא באמת עושות את זה. אנחנו כן.

בכסף זה נראה ככה: לא בודקים כמה דמי ניהול משלמים, לא יודעים במה הפנסיה מושקעת, לא לומדים איך להשקיע את החסכונות, ובעיקר מעדיפים לא להתעסק בזה. לא מתוך החלטה. מתוך דחייה שקטה שנמשכת שנים.

ולמה דווקא בכסף? כי בכסף הטעויות לא צועקות. אף אחד לא מתקשר אליכם כשדמי הניהול יורדים מהחשבון. אין כאב ראש, אין חשבונית, אין התראה בטלפון. הכסף פשוט יוצא, חודש אחרי חודש, בשקט.

בכסף, הטעויות לא צועקות. הן לוחשות, ושנה אחרי שנה הן מצטברות.

למה אנחנו בוחרים לא לדעת?

מאחורי ההתעלמות מהכסף מסתתרים בדרך כלל שני פחדים. הם שקטים, כמעט אף אחד לא אומר אותם בקול, אבל הם אלה שמחזיקים את הראש בתוך החול.

הפחד הראשון: לגלות שטעינו במשך שנים

לפעמים הרבה יותר נוח לא לדעת מאשר לגלות שעשינו טעויות במשך שנים.

אתם עובדים קשה כל חודש, מוותרים על דברים שאתם רוצים לקנות לעצמכם, חוסכים מהמשכורת. ואז לגלות שבמשך שנים שילמתם יותר מדי, או שהכסף ישב במקום שלא עבד בשבילכם? זה כואב. אז לא בודקים.

כל עוד לא בדקתם, אפשר להמשיך להאמין שהכול בסדר. ברגע שבדקתם, כבר אי אפשר לחזור ל"לא ידעתי". ולגלות טעות של שנים מרגיש כמעט כמו להודות בכישלון.

ומה אם כל השנים האלה הייתם בטוחים שמישהו דואג לכסף שלכם, כשבפועל אף אחד לא באמת הסתכל עליו?

אני מכיר את זה מקרוב. אבא שלי ז"ל עבד כנהג משאית כ-40 שנה, הפקיד לפנסיה וסמך על מי שטיפל בזה. רק אחרי שנפטר התחלנו להבין לעומק את המשמעות של ההחלטות שהתקבלו לאורך השנים, על כ-4 מיליון שקל מכספי הפנסיה שלו. הם לא עברו על החוק. פשוט אף אחד במשפחה לא הכיר את הכללים.

הפחד השני: להרגיש שאנחנו לא מבינים

הרבה יותר נוח להגיד "אני לא מבין בזה" מאשר להודות שיש משהו כל כך חשוב בחיים שלנו שמעולם לא טרחנו ללמוד.

תחשבו על זה לרגע. אתם אנשים מצליחים. מנהלים צוות בעבודה, מגדלים ילדים, מקבלים החלטות לא פשוטות כל יום. ואז מישהו בארוחת שישי מתחיל לדבר על קרנות סל ודמי ניהול, ופתאום אתם מרגישים כמו בכיתה, כשהמורה שואלת שאלה ואין לכם מושג מה התשובה. אז מהנהנים, מחייכים ומחליפים נושא.

"אני לא מבין בזה" נשמע כמו עובדה. אבל הרבה פעמים הוא בעיקר מגן עלינו. הוא מאפשר לנו לא להיכנס למקום שבו אנחנו מרגישים קטנים.

"אני לא מבין בזה" הוא לא תיאור של מי שאתם. הוא תיאור של מה שעוד לא למדתם.

והאמת? אף אחד לא נולד יודע את זה. לא מלמדים את זה בבית הספר, לא בצבא ולא באוניברסיטה. והתעשייה הפיננסית לא ממהרת לפשט את זה, כי כשאתם מרגישים שאתם לא מבינים, הרבה יותר קל לשכנע אתכם להשאיר את ההחלטות למישהו אחר.

והבעיה הגדולה היא שיש אנשים שנשארים בתחושה הזאת במשך 10, 20 ואפילו 30 שנה. בזמן הזה הם ממשיכים לשלם דמי ניהול מיותרים ומפספסים שנים שבהן הכסף שלהם יכול היה לעבוד בשבילם בשוק ההון.

מה המחקרים מגלים על בת היענה שבתוכנו?

הנה פרט שמעט אנשים יודעים: המונח עצמו נולד כאן, בישראל. ב-2006 פרסמו פרופ' דן גלאי ופרופ' אורלי שדה מהאוניברסיטה העברית מחקר על שוק ההון הישראלי. הם מצאו שמק"ם, אג"ח קצר של המדינה שהמחיר שלו מתעדכן בבורסה, הניב תשואה גבוהה יותר מפיקדונות בנקאיים בסיכון דומה. ובכל זאת אנשים העדיפו את הפיקדון, ש"לא מראה" להם תנודות. הפער אף גדל בתקופות של אי ודאות.

במילים פשוטות: אנשים היו מוכנים לוותר על חלק מהתשואה רק כדי לא לראות את המספרים זזים.

ב-2009 פרסמו ניקלס קרלסון, ג'ורג' לוונשטיין ודואן ספי מחקר בשם "אפקט בת היענה: קשב סלקטיבי למידע". הם בדקו משקיעים בשוודיה ובארה"ב וגילו דפוס עקבי: אחרי חדשות טובות אנשים אוספים עוד מידע, ואחרי חדשות ניטרליות או רעות הם נמנעים ממנו. כשהשוק עולה, נכנסים לבדוק כמה הרווחנו. כשהוא יורד, פתאום יש דברים דחופים יותר.

מחקר המשך של לוונשטיין ושותפיו בחן כ-852 מיליון תצפיות של כניסות ופעולות של 1.1 מיליון משקיעים לאורך שנתיים. הכניסות לחשבון ירדו ב-9.5% אחרי יום של ירידות בשוק, והמשקיעים הקדישו פחות תשומת לב בתקופות שבהן הציפייה לתנודות חדות בשוק הייתה גבוהה. לוונשטיין תיאר את זה כדרך "למזער את הכאב".

רגע, אז מי שלא בודק את התיק הוא גם בת יענה?

אני יודע מה חלק מכם חושבים עכשיו: "תומר, אבל אתה עצמך כותב שמי שלמד לא בודק את התיק בכלל". נכון. וזו בדיוק הנקודה.

יש הבדל עצום בין שני אנשים שלא נכנסים לחשבון. הראשון לא נכנס כי הוא מפחד ממה שיראה. השני לא נכנס כי הוא כבר יודע מה הוא עושה בכל מצב: הוא בדק את דמי הניהול, בנה אסטרטגיה, החליט כמה להפקיד וממשיך להפקיד את אותו סכום, גם כשהשוק יורד.

אגב, גם המחקר של לוונשטיין מצא שמשקיעים שנמנעו מלהיכנס אחרי ירידות נטו פחות לבצע פעולות, והחוקרים העריכו שזה עשוי להגן עליהם מתגובת יתר. כלומר, הבעיה היא לא שאתם לא מסתכלים על המחיר היומי. הבעיה היא כשאתם לא יודעים את הדברים שבאמת בשליטתכם: כמה אתם משלמים, במה הכסף מושקע ולאן הוא אמור להגיע.

בת היענה לא מסתכלת כי היא מפחדת. המשקיע שלמד לא מסתכל כי הוא כבר החליט.

👈🏽 רוצים להתחיל להשקיע אבל לא יודעים מאיפה מתחילים? הזמינו עותק מודפס של הספר "פשוט להשקיע" עד הבית.

כמה עולה לא לדעת לאורך 10, 20 ו-30 שנה?

אז הבנו מה זה אפקט בת היענה. הבנו למה אנחנו בוחרים לא לדעת, וראינו מה המחקרים מגלים. ועכשיו נשאלת השאלה: כמה זה עולה לכם בשקלים?

בואו נהפוך את זה לכסף אמיתי. ניקח שתי משפחות שמפקידות 1,000 ₪ בחודש לאותו חיסכון. אותה משכורת, אותו סכום, אותו שוק. ההבדל היחיד: משפחה אחת מעולם לא בדקה את דמי הניהול ומשלמת אחוז אחד יותר בשנה. נניח שהמשפחה שבדקה נשארת עם תשואה שנתית ממוצעת של 9%, וזו שלא בדקה נשארת עם 8%.

ולמי שאוהב לראות את הנתונים בטבלה:

כמה שנים	סך ההפקדות	הפער בגלל 1% דמי ניהול
10 שנים	120,000 ₪	כ-10,600 ₪
20 שנה	240,000 ₪	כ-79,000 ₪
30 שנה	360,000 ₪	כ-340,000 ₪

אחרי 30 שנה, הפער כמעט שווה לכל הסכום שהמשפחה הפקידה מהכיס. ותחשבו רגע מה המשמעות של זה.

עכשיו בואו נוסיף את המחיר השני, זה של הדחייה. מי שמתחיל היום להפקיד 1,000 ₪ בחודש, בתשואה שנתית ממוצעת של 8%, יגיע אחרי 30 שנה לכ-1.49 מיליון ₪. מי שמחכה "לרגע המתאים" ומתחיל רק בעוד 10 שנים, יגיע באותו גיל לכ-589 אלף ₪. ההפרש הוא כ-900 אלף ₪, למרות שהוא הפקיד רק 120 אלף ₪ פחות.

זה יכול להיות ההבדל בין לעזור לילדים בלימודים, בחתונה ובדירה הראשונה, לבין להסתכל מהצד ולהצטער.

המספרים כאן להמחשה בלבד. תשואות בשוק משתנות משנה לשנה, ויהיו גם שנים של ירידות. מה שלא משתנה הוא הכיוון: כל שנה של דמי ניהול מיותרים וכל שנה של דחייה נצברות, בדיוק כמו ריבית דריבית, רק לרעתכם.

וגם בפנסיה יש על מה לשים לב. לפי כלכליסט, התקרה החוקית של דמי הניהול בקרנות הפנסיה היא 0.5% מהצבירה ו-6% מההפקדות. מי שמעולם לא פתח את הדוח פשוט לא יודע איפה הוא נמצא בטווח הזה.

הזמן לא מחכה שתהיו מוכנים. כל שנה שבה אתם דוחים את ההחלטה ללמוד מה לעשות עם הכסף שלכם היא שנה שלא תוכלו לקבל בחזרה.

איך מוציאים את הראש מהחול?

לא צריך להפוך למומחים לכסף או לבלות ערבים שלמים מול גרפים. מספיק להתחיל בכמה צעדים קטנים:

1. לרשום את כל הכסף על דף אחד. עו"ש, חסכונות, השקעות, חסכונות לילדים, קרן השתלמות ופנסיה. ברגע שהכול מול העיניים, הפחד בדרך כלל קטן.
2. לבדוק כמה אתם משלמים, ועל מה. עמלות בבנק, דמי ניהול בתיק ההשקעות, בחסכונות לילדים, בקרן ההשתלמות ובפנסיה. מי שמנהל לכם את הכסף אמור לדעת לענות על זה במשפט.
3. לבדוק איפה הכסף נמצא. כסף שיושב בעו"ש "עד שיהיה זמן" הוא גם החלטה. פשוט החלטה שאף אחד לא קיבל במודע.
4. לבחור תאריך אחד בשנה. לא כל יום ולא כל ירידה בבורסה. פעם בשנה, ביום שתבחרו, לבדוק את מה שבשליטתכם.
5. ללמוד את העקרונות פעם אחת. שעות בודדות של למידה יכולות להחליף עשרות שנים של "אני לא מבין בזה", ולהפוך את ההתעלמות מפחד להחלטה מודעת.

👈🏽 אם אתם רוצים להתחיל מהפנסיה, הרחבתי על 8 בדיקות שכדאי לעשות בקרן הפנסיה שלכם כאן.

שאלות שאתם שואלים

מה זה אפקט בת היענה בכסף?

זו הנטייה להימנע ממידע כספי לא נעים, כמו כמה כסף יוצא כל חודש, כמה דמי ניהול אתם משלמים או מה קורה עם החסכונות, דווקא כי אנחנו חוששים ממה שנגלה. המונח נטבע ב-2006 על ידי חוקרים מהאוניברסיטה העברית שבדקו את שוק ההון הישראלי.

איך יודעים כמה דמי ניהול משלמים בפנסיה?

הנתון מופיע בדוח השנתי ובאזור האישי באתר של הקרן, בשתי שורות: דמי ניהול מההפקדה ודמי ניהול מהצבירה. אם משהו לא ברור, אפשר להתקשר לקרן ולבקש שיסבירו לכם, זו זכות שלכם.

כמה פעמים כדאי לבדוק את תיק ההשקעות?

בעיניי, מי שבנה אסטרטגיה לטווח ארוך לא צריך לבדוק את המחיר כל יום. מה שכן כדאי לבדוק, פעם בשנה בערך, הם הדברים שבשליטתכם: דמי ניהול, מסלול השקעה וההפקדות.

השורה התחתונה

המטרה היא לא לבדוק את הכסף כל יום. המטרה היא לדעת מספיק כדי שלא תצטרכו.

אין שום בושה בטעויות של אתמול, וגם לא במה שעוד לא למדתם. הבושה היחידה היא לדעת שיש בעיה ולבחור להמשיך לא להסתכל.

אפשר להמשיך לדחות את זה עוד שנה, ועוד אחת. אף אחד לא יעצור אתכם. לא הבנק, לא הסוכן וגם לא המדינה. אבל בסוף, האחריות לעתיד הכלכלי של המשפחה שלכם היא שלכם.

כי המחיר האמיתי של חוסר הידע הוא לא מה שאתם לא יודעים היום, אלא כל השנים שבהן בחרתם לא לעשות עם זה שום דבר.

אוהב,
תומר❤️